איילת חן / שירים חדשים
© כל הזכויות שמורות למחברת
להזמנות ספרים: 04-6365696
ayelet_ch@hotmail.com
עזור לי רחקתי לכת מביתי היכן שפורחים הצבעים הפרחים
רחקתי מביתי מר הטעם זכרון ניכור וזרות
היכן הוא ביתי שבט מעגל אחד
עזור לי רחקתי מביתי
במיטות זרות בתחפושות הגוף בתמרוני השעה
מתנהגת אחרת, ממה, שאני
עזור לי לשוב לחזור
אל ביתי
ביתי ביתי לשוב הביתה
היכן שאני אני אהבה
היכן שאני
אלוהים עזור לי
לראות את הדרך
המובילה אותי
אל ביתי
הנחש
מרקד
הוא רוקד את קיומו
מחולל
מוות
מחלל
את הטוב והרע
בדקות
חישה
זרימה מרטיטה
לשקוט
בתוך זה
לשקוט
בתוך זה
בתוך זה
ש ק ט
אם זה בסדר שאני חולמת חיים איתך
אם זה בסדר שאני קרועה מבפנים
אם זה ישתנה מתישהו
אם תחזור אלי
אני מתה אין בזה זמן או מרחב
סדוקה קרעים
מה יהיה מה יהיה
מתי תבוא
מתי אבוא
אני
ואני מכורה ואני מבקשת מתוכי
וכמו שאני מבקשת אני יודעת שאצטרך להרוג אותי
ולא מסוגלת ולא מעלה על דעתי
איך
מה אתה אומר לי, אנא אמור במילים
בוא נמרח את האותיות על הקיר
נתמוסס נאבד
את מה שגם ככה לא ידענו מעולם
ופחדנו להודות
הימים עוברים
נפקחת בתוכי
הבנה
שאור הבוקר
הוא
אני
איפה נגמרתי כילדה
והתחלתי כאישה
היכן
ההתחלות הן הסופים
של דבר אחר
והנה ברגע זה שרגלי פעורות
ורחמי מתחילה לדמם
ומחזורי הקיום כולו רוקדים אותי
עד לא אדע
עד לא ידע
והנה כאן כעת
אני יודעת
שאני אישה
אישה אני
פרפר הלילה משוטט מרקד מעופף
חושף בפני סודות עתיקים
וגופי, שהתעגל, מחבקני
אני. אישה.
חיים. עולם.
ולפעמים זה כל כך עדין
שאני נופלת תחת עץ האהבה
ולפעמים זה עדין
ברמה כזאת
שאפשר כמעט ולא להבחין
שאתה איתי
בכל רגע
נתון
ולפעמים האריות שואגים והנמרים קופצים
בגודל שכזה
שאני לא
מבחינה
שזה עדין
הקול
הזה
שמנגן
את
ניגון
נשמתי
בדרך אל המעין
אנחנו בדרך אל המעין
זוכר איך באת אלי
ולקחת את ידי
והלכנו יחפים
על החול הרותח
והייתי מוכנה
להכיל את האש והקוצים כולם
את כולם לאהוב
זוכר
איך בחול הלוהט
בשמש
נכנסנו אל תוך
פנימה אל אמא
בג'ונגל השיחים הירוקים
סלעים קרים מצל עתיק
ואויר שאפשר לנשום
צלול נקי עומקים
והנה
המעין
הנה
מים קדושים
אנא קדש אותי
אנא אני מתחננת
א י ח ו ד
המעין ההוא
הרחם של אמא אדמה
ונחזור להיות
א ח ד
הריח שלך מרוח על גופי
להתמזג
שתחדור לתוכי ולא יהיה עוד אני
שנתאחד
גוף שלך גוף שלי
ואני
תחושה
תנועות מעודנות, אנרגיה שלך
נכנס
אלי
אתה
ה ג ן פ ת ו ח
אני לא מפחדת
אני לא יודעת
אני לא רוצה
היי את, אהבה מושלמת
הייתי מוכנה למות בשבילך פעם אחר פעם רק בעבור ריפוי נשמתך
רק בעבור אהבה
היי אהבה מושלמת
אינטימיות עמוקה מני ים
היי את מים רבים שלא ישטפוה
היי את אהבה
מושלמת
אנחנו יפים כמו האגדות
אנחנו נסיכים ופיות ומלכות יער ואדמה
אנחנו הריפוי של העולם
הריפוי של עצמנו
וכל הלבבות הם יודעים
את שירת האחד
וכל הלבבות הם אוהבים
אל תאמינו למי שיאמר אחרת
ובידי אני אוחזת לב זהב חרוט דרקון
והוא משתולל והוא אוהב מאוד
דרקונים הם טובים
אל תאמינו למי שיאמר אחרת
אהבה מושלמת
אנחנו יפים מאוד
אנחנו הפרח הצבעוני הפתוח באור השמש
אנחנו הידיעה
עמוקה מני ים
ש א נ ח נ ו
א ח ד
וידעתי שהוא רואה דברים רבים
והוא מורה ורבי ואחי
וידעתי שאני יודעת יותר
כי ביתי ומבצרי
בי
ולכן מי שיודע
יותר מכולם הוא
אני
בכל הנוגע אלי.
וזה כל שאזדקק לדעת אי-פעם.
הנה אני
מותירה גופי
אליך
הנה אני
מקדשת אותי
אליך
הנה אני
מרוקנת עורי
תהא העיר ריקה
מאדם או רצון
חומות סביב
ובמרכז
מקום
ישוע:
האם תדע כמה אהבתיך
האם תדע כמה בוכה בלילות
האם תחוש אישה צועדת לידך
האם תדע אותי
ושתוכל לבוא אלי
ושיהיה פשוט
ושאוכל לאהוב אותך
ושתהיה שלמוּת
שבט, בית, מנזר
אני מניחה
כפות רגליים
על רצפת האבן
אני הילדה והאם
אישה
אני יודעת: חלוף הזמן
ובתוכו
קסם הקסמים
הייתי גם מכשפה בלילה
וקוסמת ביום
ושדון יער לי חבר טוב מאוד
והוא יושב על כתפי השמאלית.
ואם הייתי
כל אלה
אז מה
אני ?
ים
הקריאה של הגוף להיכנס למים
הכמיהה של הנשמה לחופש
ואולי אני לא
כל הדברים
שחשבתי
שהיו קודם לקיומי
עכשיו
ואולי אני לא
כבולה
ולא
משועבדת
ולא
נאחזת
ולא
שום דבר
ואולי
אני
ח ו פ ש
חול לבן
בלי צעדים
ים כחול
מלטף
שמש בוהקת
שמיים צלולים
יופי
ואור
היי הייה היי
שירת הנשמה
מקום עתיק
אתה הולך לשדות
אני יודעת שתשוב
ומפחדת
באותו הזמן
יער
ריפוי
ביתי, שם אני ברחם האמהות
והיא מחבקת אותי, השקט שלה
בתדר הזה, שהוא צמרות העצים ברוח
בעדינות תנועה ותזוזת הפיות
מרחפת וחשה אדמה יציבה
בו זמנית
היער
היכן שהתבוננות יוצרת קסם
ויצורים נפתחים אלי
ומים שוטפים לחיי
ואני יודעת את מותי ואת חיי
כמו מקסם שווא
ואני יודעת
את האשליה
איפה שהכל מתחיל והכל
נגמר
יושבת ישיבה
במעגל האבנים
והמראות מרקדים אלי
והתמונות מתחלפות מולי
שקט
חולמת
אתה בא אלי
וכשאנחנו מתחבקים
צורות גיאומטריות של בריאה
נולדות אל העולם
וכמה זה חזק
התדר הזה,
אני משתוקקת
אני משותקת
למולו
התדר המזוקק של אהבה
נמהל בדם שאני, צולל בעומקים של ים
האהבות העילאיות
תדר רוטט יותר
מכל מה שהכרתי טרם
נפגשנו
במסדרונות של החיים
אני צועדת ואני יחפה אולי קר לי ולפעמים קייץ וקוצים רבים
וצועדת וצועדת במסדרונות
כי אני יודעת שאדע אותך
אטעם אותך שוב
אגע בגוף המגע
בנקודת המפגש
של בריאת גן-עדן
בראשית
טרנספורמציה
הפרפר עובר שינוי
אין לו ברירה
מלבד
להיות
שינוי
והוא זחל והוא גולם וכנפיים נפתחות
רק ככה אפשר
לעוף
ואת
משתגעת, מאוהבת, משתברת
כי רציתי שיהיה איתי ושנהיה זוג
והארמון וכל החבילה
ובעצם מה רציתי ?
שתהיה
אהבה
ויש
התרחבות
עכשיו
אני
אומרת
שלום
לכל מה שהיה
עד עתה.
שלום עולם ישן
שלום דפוסי פחדים
שלום שדים נאחזים
שלום חוסר
שלום "תשלים אותי"
שלמה
מאושרת
מתמסרת
ויש
רק
טוב
כמה זמן ניסיתי להמנע מהצבעים
והנה הם באים כולם
מקבלים פני בברכה ובשפע
ברוכים השבים אהובים
והם עוטפים בולעים אותי לתוכם
אי אפשר להתעלם
להעלם
כמה זמן ניסיתי
לא להיות כאן לגמרי
והילדה הזאת, שהיא אני
צעקה ובעטה וביקשה את אמא
הנה באתי אהובה
היי רגועה אהובה באתי אהובה
כמה זמן ניסיתי
לא להיות להיות
בתוך העולם הזה שהוא שלל המצבים
בין הקצוות לידה למוות
מתקיים
הכל
ואני מצטערת
שלא זכרתי
ואני רוצה להחזיק לך את היד
ילדה אבודה
ושנישן אחוזות ידיים
לחיים שדמעות שטפו אותן
תחת שמיכה בבית העץ בחורף
שמורות מכל
כמה זמן ניסיתי
לא להיות
לא לגעת
כדי לא
להתלכלך
אני חוזרת לאחד
אני חוזרת לאחד
אני חוזרת לאחד
אתה שומע
אני יודעת שאתה אוהב אותי
אני יודעת שאתה זוכר אותי בכל תא של ליבך הטוב
אני יודעת שאתה איתי בגופך הרגשי הפנימי
היכן שמפלי המים שלי מתקיימים
אני יודעת שמפגש בינינו הוא ים
אנחנו שוחים באוקיינוס הרחב אנחנו חופשיים
אני יודעת שאנחנו זו ההתחברות השלמה של אלוהים
אני שלם אני שלם רק אז
וואוו איזה אור
איך זה שנתנו לי לטעום את גן העדן איך זה שכבר ביקרתי בו בעבר
אני יודעת שאתה אוהב אותי
אני יודעת שאני מתקיימת במקום שאתה אני אותה השלמות
אני יודעת שתבוא אלי כשאראה שאני שלמה ונהדרת ומושלמת איך שאני
איך זה שאיני רואה:
אני השלם אני זה שאינו כל הדברים הללו
אני חליל שאלוהים ניגון דרכו
איך זה שאיני רואה
אני לא זה
ולא זה
אני מודעות אני הויה אני הקיימות שמאחורי הכל
והחופש הוא שאאפשר לתמונות להתחלף על המסך ללא התערבותי אוי אלוהים
לא להזדהות
לא להזדהות
לא להזדהות
זה מבלבל זה אני זה לא אני הצבעים משתנים צידי הימני והיד השמאלית
ואני מים ואני מקורקעת ואני נותנת אולי אני לוקחת אני נחמדה מידי אני נאחזת
אני חוסמת אני אישה עם אישה עם העולם עם עצמי עם מי אני
די. לא עוד.
אני לא
אני רואה עכשיו ששחררתי
הסוס דוהר חופשי
מרחבים
ואין איך לעצור
מה ביקשתי את המושכות לאחוז
לנסות לעצב מציאות שהיא רחבה ועצומה ממני
מימדים של
נצח
ואני, מה אני, נתונה בידיך שתתנני לטוב
יודעת שתתנני לטוב
אני לא יודעת איך וזו התיימרות
לחשוב שאני יודעת, איני,
וזו התיימרות לנסות ולהתחקות אחר דרכי האל,
וזו השתחררות
משוחררת
מלדעת מהן דרכי האל
מלנסות לאחוז חלקיקים קטנטנים של מאלוהים
מלנסות לאחוז משהו
לשלוט באיזשהו דבר
אני מסתכלת
מסתכלת
מסתכלת
בעיניים פעורות
ואין עוד דבר בעולם
מי זה קורא לי
מי זה יודע
תמיד בדידותי היא המרחק מעצמי
זוכרת שאני ועצמי היינו קרובים וכמה עומק היה שם - - -
הרגשות גלים ועומקים בים שהינני
לאן אסע לאן אלך והנה היום עוד פעם
אותן שאלות
איך אלוהי, אהיה הייעוד שיעדת לי, מתנה,
שקיומה יעשני מאושרת
יודעת שאין מה לדאוג. מתחננת לאמא אדמה שתתן לי
לחוש הרגע הזה ובשאר הרגעים, את היותי ילדה, ילודה
לאמא, להורים, שדואגים לי תמיד לא עוזבים לא עזבו
לא יעזבו לעולם
ואני תינוקת בחיקה, ילדה יקרה, בת של מלך,
מטיילת בדרכים של העולם הזה
ועלי רק לדעת
שזו מתנה
אישה
עד לאן תפתחי עצמך
עד לאיזה מהעומקים תצללי אליך
עומקיך
שערי שמים נפתחים
במפתח ליבך
עד היכן תקרעי, תפערי, עצמך
אפשר למות ולהתחדש כמו שדה
לספוג הכל כמו האדמה
אָדַמ
מַא
לספוג את החיים והמוות
מעגל אינסוף
היות אישה, היות אדמה
עד היכן תפתחי עצמך
אחות,
אישה,
קדושה ומקודשת
ברוכה ומבורכת
עגולה ומקבלת
זרועת הזרעים כולם
אישה
פתחי
את
השער
כל העולם רך בחוץ
כל העולם רך בחוץ
כל העולם ילדים קטנים ואוהבים
כל העולם ילדים שמחים ומבינים
כל העולם אני מחובקת
ואם אצא החוצה
אתם תחבקו אותי ואם אבוא אליכם
אתם תאהבו אותי ותמיסו אותי
כל העולם רך בחוץ
כל העולם רך בחוץ
כל העולם מלטף ויודע להיות עדין
ולחוש אותי כל העולם ייתן לי מה שאני
מבקשת
כל העולם ידיים מוגשות לעזרה
כל העולם עיניים מביטות פנימה
חודרות לעומקים עומקים
כל העולם
אוהב אותי
אני לא רוצה שתבוא
אני רוצה להשאר נאמנה
אלוהים איך עושים את זה
אלוהים תן לי
להיות ריקה
שרק אתה תמלא
את
מה
שאני
צריך לעבור את החודש
בהתבוננות
בַכמיהה
בַתשוקה
בַרצון לגעת בדבר המוחשי
לא עוד לעופף מבלי תשובה
עברנו לצד השני של ים האש
מתקרבים למעין הנצח
מתקרבים למים הצלולים
להרוות צמאוננו
צריך לעבור את התרוקנות הירח ומילואו
ללא נגיעה
להיות חזקה ובאמון מלא
מול השדים הרוקדים החשוכים
והיום הם מותשים
נוצחו פעם אחר פעם
בזמן המתארך
השדים נמסים מהר יותר
באור הגדל
ועוד מעט
זה מגיע
רק עוד קצת
זה כאן
אלוהי
ובימים שלא נתת לי חיים
נתת לי את החלומות
שאוכל לחוות אותך
כל רגע
להלל אותך
תמיד
לא לשכוח אותך
לרגע
לזהות אותך מתוך ההמון
לצייר מציאות
שהיא אתה
ולדעת
שזה
א ת ה
ממה את מפחדת לאן את הולכת
ילדה ברוכה
האם את שומעת את קריאות השדות
איפה את פוחדת, מה קורה במעמקי גופך
ההר הירוק מול עיניך
ונדמה כאילו סוף העולם
ואת נושמת. חזה מתמלא אוויר
אלוהים הוא הכל אלוהים הוא הכל
ואת נזכרת. את תמותי בשבילו פעם אחר פעם
את תמותי אל הרצונות
אל ההיאחזויות
אל ההתחלפויות
את תמותי כי את אוהבת אותו
את תמותי כי מעולם לא אהבת
טרם אהבת אותו
את תמותי כי הוא מהות האהבה
הוא האהבה שאין לה תנאי
האהבה שרק קיומה
אמת
עד שלא יוותר דבר שנשאר
מההיא שהייתה פוחדת
את תהיי איתו
תאהבי אותו
ותוותרי על הכל
אל תפחדי ילדה אהובה ילדת שדות ופרחים
ואביב פורח את שמורה ומוגנת והחיים
הם אהבה הם טובים הם אהבה
את שומעת?
ה ח י י ם ה ם א ה ב ה
א ל ו ה י ם ה ו א א ה ב ה
ואני
איתך
מעולם
לא עזבתי אותך
לעולם
לא
אעזוב
לתת לעצב לרדת, לתת לו לשקוע
לתחתית התחתיות, לעומק האדמה
רק אם יורדים, פוגשים,
את ים העצבות, את הנחלים שזורמים לים,
את המים העומדים, וכשיורדים לעומקם,
את הבוץ, את מישורי ורמות האדמה,
עד החומר הדחוס ביותר. ושם – היכן שדחוס-
ואין יותר דבר מלבד דחיסות, שם בנמוך
מן הנמוך, להעיז, להישיר עיניים אליו
לראותו, כפי שהוא
ולקבלו.
האם אני מוכנה לחזור לזאבה העתיקה
שקוראת לי ואוהבת אותי תמיד
האם אני מוכנה
אלוהים
עשה שאהיה מוכנה
עשה שזה יהיה תומך
עשה שהוא יאהב אותי
כמו שאני אוהבת אותו
יער.
העצים מזמרים, העצים הם יודעים
וריח המחטים הירוקות והשמש שכמעט ושוקעת
הרוח מרטיטה את הכל
נע עם הרוח, רוקד את ריקוד הקוצים והעשבים
מזמן לא הייתי פה
מזמן לא נזכרתי
בתחושה התומכת האוהבת חסרת-הזמן
שיש
ברחמו של היער
לפעמים זה כל כך עדין
שאנחנו לא רואים
עד כמה זה טוב
זה עדין, כדי שנהפוך עדינים ושקטים ונוכל לחוש
את האקסטזה של הקיום
שאלוהים נמצא בה כל הזמן.
ואחרי כל המקומות שהייתי בם והדרכים שהלכתי לאורכן
אני חוזרת...אותה הנקודה:
רואה שמה שצועק במרחב שאני
הוא שקר
שומעת את הגוף הרגשי ואת חיציו – המחשבות
ויודעת. זה לא שם.
הן חולפות ומתחלפות
ואני לא אתן להם מקום
כי בתוך העדינות יש
עולם שלם שעושה אהבה
עם האינסופ
לפתח את הצמא
לתת מקום לערגה להיות
אומר לי הקול הפנימי
שצועק בהיכלות שבתוכי
לרוקן
לרוקן
את מה שלא ראוי להיות אני
להיות כלי ריק משתוקק להתמלא
לחוות את הרצון והקריאה
לחוות את היותי ריקה מאחרים
אוי אלוהים
בראתני אישה להיות לך יופי ופלא
תן לי להיות הפלא שיעדת אותי להיות
תן לי להיות היכן שאמורה אני להיות
היכן שהכנפיים נפתחות והאוויר נושם ומרטיט
ואני חופשיה
ומאושרת
תן לי להיות אישה ולאהוב
כפי שאישה אמורה לאהוב
חסרת מעצורים ללא תנאים
בתוך כל התנאים לאין גבולות
תן לי פשטות תן שזה יהיה קל
לחוש את עומקי העומקים מתמוססים באהבה
לחוש לא לבד בעולם הזה
לחוש את הנקודה שרק אתה תיגע
במגעך
דרך השליח הקדוש ביותר
עבורי
דרך הכוהן הגדול
שרק הוא
יכנס
אל היכלי
מעבר לפרוכת
היכן שנמצאת אני
לא מתגוננת לא מניחה עוד גבולות
יודעת מהותי ומתמסרת
באמון שאין לו שם ידוע וקיים
תן לי
להיות
מי
שאני
בארץ
האגדות
אם את לא פיה, את שד רדוף
בארץ הזו
אם אינך נקי
אם אינך מוותר להכל
לא תוכל להיות
בארץ האגדות
של קסם ויופי וצבעים
עליך להיות באור השמש
לא להיות צללים
בכדי שתוכל גם ביערות החשוכים ביותר
להאיר
דרכך
בארץ של יער
חדי קרן נסיכים ונסיכות מוארות באור פלאים
זהו הבית שהכרתי
הבית ואין כלום מלבדו
שם
היכן שכל חלומותיי התגשמו
שם
איבדתי תמימותי
ביקשתי עוד
אוי אוי אלוהים
ידיים אוחזות נחשים פתולים עלי
שם
אוי אלוהים
רציתי
עוד
עוד
ולא ראיתי מה שיש
ולא ראיתי ירח מלא שמש שמיים כחולים
עצים ירוקים חברים אדמה טובה
והקסם הזה שאין לו תנאים
רציתי
עוד
עוד
לא ראיתי
שהנה
חזרתי
הבייתה
הפיה
והשד
הם שני צדדים
של
אותה
מציאות
אלוהים עשה שיהיו
עיני פקוחות
ואראה
לרגע הסטתי עיני וראיתי
את עינו של אלוהים
מביטה אלי
ולא שאלתי כי לא היו עוד שאלות
ולא רציתי דבר שום-דבר
הייתי איתו
בתוך האחדות
שהיא
רק
אהבה
אמא
מנחה אותי
לשיר לה, לרקוד לה, להתמסר לה
הרבה דברים שלא ראיתי קודם
הרבה הרבה דברים
על העצה
כאן
איתך
אני כמו במימד אחר
אף אחד לא רואה אותי
גם האנשים פה קרוב מתחת
כי את עוטפת אותי ונותנת לי מנוחה
ואני מתפללת לחוש כך תמיד כמו רחם
ואני תינוקת בדמך בשלייתך באהבתך העצומה
אפשר להיות?
ולתת לדברים להוות כפי שהם
ולא לוותר אף פעם למחשבות החולפות
אני יודעת שאת אוהבת אותי
אני זוכרת שאת נותנת לי
וכל הדברים שאני מפחדת שאותם אני חסרה
אינם חסרים, הם מתקדמים אלי בצורה המושלמת
שאפיק מתוכם את הצוף המתוק
ואהיה
רוויה
אני לא רוצה להיות איפה שיש מאמץ
ואני מודה על מה שניתן
ומתחננת בשעת לילה מאוחרת זו
לא לחשוב על העתיד על מה יהיה
היכן שאני מטילה ספק שאשמע את הנחייתו של אלוהים
ואני מודה, עכשיו, על הצניעות
על-כך שכל פעם שאני זוקפת סנטרי מעלה ביהירות
אתה מוריד אותי שוב לא מעניש, רק מראה
את האמת ואת אמא אדמה
שהזנחתיה ורחקתי מגופה ומאהבתה בֵרצוני לקחת ---
שלא ראיתי שהיא נותנת ואין מה לקחת
הכל ניתן עוד טרם התחלתי לחשוב: חוסר
ואני לא רוצה יותר להתעסק
יש הרבה דברים שאני לא רוצה ובעיקר אני רוצה
להיות התמסרות
אני יודעת אמא יש לי המון מה ללמוד
ואני יודעת שאת תאהבי אותי ואבא ינחני
עד שאחזור
הביתה.
עוד רגע זה נגמר
עוד רגע אני מבטיחה אני לא אזכיר עוד את השם שלך
וכל החלומות האלה שאתה הולך ואני נופלת על ברכי
מעוצמת האהבה שכל צעד שלך הוא דמי ונשמתי
החלומות הם יגמרו
ואני לא אחלום ואדבר עוד אותך
ואני אשחרר אותך חזרה לשמיים, למקום ממנו באת
ואני אשחרר אותך לאלוהים
עוד רגע אני לא מחזיקה יותר שום-דבר
עוד רגע אני נוודת יחידה בעולם הזה
עוד רגע, עוד רגע קט
ולא יהיה עוד ממה לפחד יותר
עוד רגע אני שוכחת כמה אני אוהבת אותך
ואני לא נותנת לזה עוד משקל
אתה תהיה נוצה ותעוף ברוח
עוד רגע אני אומרת
שלום
ואולי הוא לא יבוא לעולם
להיות הלך בארמון שהוא שלי
אבל אני סוגרת חשבון עם העולם
מסיימת להתנקות
אומרת תודה על שהיה
ולא עוד
השתוקקות
לא עוד ריצה במקום
אני סוגרת חשבון עם העולם
מעכשיו
אני
חופשיה
ואז נתת לי דם
כשכבר חשבתי שחזרתי אליך
אך בתוכי מהומה אי ידיעת הדרך
ורגשות מתפקעים כמו גלים באמצע ים שקט
ואני לא יודעת
מה לעשות עם עצמי.
ואז חוסר טעם חוסר מהות
וכמעט שוב שהגעתי הביתה, כך הרגשתי
התנגדות לחוש את הזעקה הצעקה
ואז נתת לי דם
דם אדום זורם מחתך ברגלי
דם אדום אדמה אדם
ושוב אני מרגישה מחוברת
ושוב ממה אני מפחדת
ושוב
יש
חיבור
יורדת לעומק הוויתי
עכשיו כבר מתו השדים
ואין יותר מילים רעיונות על גלגולים
לגעת בילד הפנימי ולזכור את הדפוסים
עכשיו זה קרוב
יותר משהיה אי פעם
העולם החדש
עולם של אהבה
ואני כמעט ונוגעת בו
כמעט ואני מצליחה להיות שם
והרבה ממה שהיה התנדף
והמון ממה שאחזתי התנקה
ויש בי טוב ואני חופשיה
ועדין
מאין מגיע העצב הזה?
יודעת עלי
להיות
הנני
יורדת לעומק הוותי
פוגשת את האדמה לעומקה
משתוללת בדרך לשם לא רוצה
מבועתת מתחמקת
מנסה לא לרדת
לא להיות שם למטה
ורוצה רוח ושמיים
ורוצה שוב לקחת תיק ולא יודעת
אך
לרדת
לעומק
עוד
רגע
שמיים
וארץ
יהיו
אחד
הלילה נגמר שרדתי אותו
לאחרונה אני פוגשת את כישורי ההישרדות שלי
להצליח להשאר אני
לא להתמסר לחושך
לשמור על להבת הנר דולקת
גם כשהחמצן הוא דליל ומועט
לא לשבור את הכלים
לא להשבר
להשאר שקטה
להיוותר יודעת
לדעת את האהבה
שמעבר לתחפושות ולהתרחקות
לדעת את האהבה
שמעבר לעצב ולגעגועים
להסתכל בעיניים של ילדה
על העולם
לא לחשוב יותר מידי
לחבק את עצמי
ולאהוב
לוותר לעצמי. לתת לעצמי להיות
לתת לעצמי להנות
ולשמוח ולהתמלא וזה טוב ומקובל
לראות אילו מחירים אני מוכנה לשלם ומתי
להיות מדויקת, איפה אני מחזקת, איפה עפה לרוח
ושיהיה לא מאמץ
שיהיה קל
מה שטבעי
הוא
זה
יורדת לעומק, צוללת פנימה עד שאגע בקצה
עד שאגיע ואהיה קרקעית
ואז אוכל לשוב
לעלות שוב מעלה
כשהמים מעלים אותי מעלה מעלה
אל האור אל השמש אל האוויר
ועכשיו אני לא נושמת, עוצרת נשימה.
כמעט נחנקת, כמעט למטה, כמעט נוגעת
בקרקע עוד רגע - - -
ואז אוכל להיות הכל
לא מוגבלת לא צרה בכל הצבעים והצורות
אוכל להיות האישה, הילדה, האהובה, הפרועה
אוכל להיות הכל
עוד קצת
ואהיה
הכל
אני יודעת שעלי למות
אני יודעת שאתה לא תחזור אלי עד שאחזור לעצמי
עד שאראה במו עיני רגלי וידי
שאין שם שום דבר
שאין שום דבר בשום מקום
שאין ממה לפחד שהלב שלי יודע שאם אאמין חזק אקבל
את כל מה שאי פעם ביקשתי
שכל הדרכים מובילות אל משכן הלב
שאין ממה לפחד אין ממה לפחד
שמגיע לי שפע
שמגיע לי טוב
שעלי רק ללכת ולעמוד במפתן המערה
ולראות שזו לא חשיכה שם
זה אורה הגדול המוזהב
של אהבה.
אז לאן אני הולכת ומאין אני באה
ממשיכה בחיי אני ממשיכה בחיי ממשיכה הלאה בחיי
ישבתי על הנחל ובכיתי וגופי הפך נוזלים נוזלים
ישבתי על הנחל וזרקתי אבנים
את כעסי
להחזיר אל המים
שלוקחים אותי משום מקום לכל מקום
מחזירה אותך לאלוהים מחזירה אותך לאמא אדמה
מחזירה אותי לאמת.
נשמה
אמיצה
ממה את מפחדת?
האם אני הולכת בדרך המתאימה
האם אני רואה את התמונה ראיה טובה
האם איני חיה שקריות?
וזה טוב, אל תדאגי
הים נוגע בחוף הם חברים טובים
אלוהים
הייתי רוצה עכשיו שהוא יהיה לידי
כי אני פוחדת מהצללים
הייתי רוצה שהוא יחבק אותי הלילה
בי שני צדדים
אני האישה ואני הגבר
והוא דומה לי שתי טיפות מים
הוא הצד השני והוא גבר שמגן עלי
ואחרי זה לא אהיה תלויה עוד
אהיה חופשיה
אני מאמינה
אני עוברת דרך מנהרת החושך
ובקצהַ יש אור
אני הולכת את הצעדים שעלי לעבור
שלא אהיה זקוקה לך
ולא עוד תלויה
שאדע את חוזקי ויציבותי
אלוהים אם יש תשובה אחרת אנא אמור לי עכשיו
אמן
הנה אני באה עם כל חוסר השלמות שלי
מונחת מול עיניך מוכנה להושיט לך יד
שתיקח אותי לאן שתרצה נשמתך
אני באה כמו שאני, וזה עוד לא מדויק ועוד לא מושלם
והעולם יודע את זה כולם יודעים את זה
שזה עוד לא זה אבל זה קרוב
ועכשיו אני שוברת את הקירות
ומגיעים לאפי ריחות מעורבבים והצבעים והזכרונות והבטן שצועקת
אז מה הסיפור ולמה אני לא משחררת
ואלי שאתן למים שאני לשטוף נחלים ונהרות וימים רבים
אני אוהבת אותך את זה אני יודעת
ואין יותר תשובות לעולם מלבד
לשמוע את הלב
זה מתקרב זה מתקרב
וכמה שזה מתקרב אני שואלת אותי
איפה אני ואם אני אהבה עכשיו ואם אני אוהבת
כי מה יש לנו לעשות מלבד לאהוב
ולֵמה באנו אם לא כדי לאהוב
וכל השאר הם גלים בים ההתקיימויות
אפשרויות אינספור להיות כל הדברים בעולם
ואם יש דבר חשוב
הוא שלא אפחד ושאהיה אמיצה בנשימתי
בשנתי בעוררותי ברצונותיי בחלומותיי
בשחרורי במילים שהן נשפכות מפי שאהיה
אמיצה שיהיו מילותיי אמיתיות
שלא אפסיק לראות את כל הפלא הזה
ושאהיה אמיצה לנשום את עצמי ואת לבדותי
ולהיות רפויה עם המתח ולא לכעוס על עצמי
ושזה בסדר לסלוח על מה שהיה ולהמשיך
הלאה ושאאמין באמת שאני לומדת
ושלא אכעס שאני משוגעת ושאני שונה ממישהו
אחר ושאראה את המשחק משחק משחק
ושאהיה אמיצה להאמין בטוב
אמן אלוהים שאהיה אמיצה להאמין בטוב
וזהו. עוד מעט זה נגמר.
עוד מעט אהיה מעורסלת בידיו של אלוהַי האדירים
ואראה אמת ואהיה אמת אהיה
אמת
מתי כבר אבין שאני קטנה
כל כך קטנה
ושלא אני שולטת, ואוותר על אני
ואתן אותי לדבר העצום האינסופי
היחיד שקיים
שיעשה בי כרצונו.
ציפור כחולת כנף וצווארה השחור חצתה את הנחל שזורם תחתי
אולי היא תיקח אותי איתה לגן העדן שם הכל שלם
ציפור, ושרתי אליה, מתוך חזי משכן ליבי
החוצה שיפגעו חיצי אהבתי בהילה שלה וילטפוה
אני אוהבת אותך ציפור כחולת כנף
קחי אותי איתך
התעוררו ילדים אתם יודעים מי אתם
לעוצמה האמיתית שאתם
היו מקור השראה מקור אהבה
מפתח לשער העולם שמעבר, עולם שהוא אמת
היו הודיה מהלכת
היו חזקים להשאר בשלכם
לא להשתנות בהתאם, לא לוותר
להיות אמיצים
התחברו לחוט האמת שקורא לליבכם
זכרו שאלוהים אוהב אתכם תמיד
היו טבעיים בערומכם המוחלט
הו ילדים אהובים יקרים
ילדי מלחמות מאבקים תעיות בדרכים
ילדי מרד ילדי אהבה וחמלה
ילדים של אמא מורידים את ראשם יודעים שאין כוחם
אלא מתנה שניתנה באהבה אינסוף
קחו עתה את המטה לידיכם
עכשיו זה הזמן
קחו את מטה את העוצמה
הפסיקו להקטין עצמכם, להתנצל, לחשוש
היו האור הגדול בחשיכה
האירו הכל באורכם
שחררו את הספקות את העבר
זכרו את אלוהים בכל צעד שאתם צועדים
אתם
הולכים
מתוך הלב
לאלוהים
אני השלכתי את ליבי בדרכך ולא היססתי או עצרתי לחשוב
בפעם השנייה, הנה ליבי מוטל שותת דם לרגליך
האם תרימנו תתן לו לפעום האם תשיבני לביתי?
ואם כן, כמה זמן זה יקח? האם אצטרך לחכות
עד אשר יציף העצב את כל כולי או שאוכל להיות
רויה רפויה הודיה. ליבי מוטל על הדרך
מחכה ימים רבים לידיך הטובות.
אוי, על מה עוד נותר לי לחלום?
חלמתי אותך בכל אופן שלב יכול לרצות לב
עכשיו הַעירו אותי בקול תרועות וקריאות
בתחילתו של יום החזירוני אל העולם
הרקידוני הצעידוני בתוך העולם
שאראה ואהיה ואשאל ואוהב
ותהיה בי אנרגיית-החיים
ויהיה בי מחולל נחש שהתעורר משנתו
לוקחני למקומות רבים ומרתקים
מזמנת יצירה, היקרעות לתוך העולם
שדמי יהיה דמו של העולם
שאהיה שוב כנחל הזורם
שאינו יודע מוצאו או יעדו
שאינו רב במילים ובזכרונות
שהוא צלול ויודע
זרימתו
שהיא שירה וחיים
והוא יודע
שיגיע
הו כן יגיע
להיכן שמימיו עורגים.
היי שאמנית אדמה
הראי לי את הדרך
אני היא שאמנית
פוגשת בדרכים את כל שעלי לפגוש
מתמסרת להתמסרות השלמה
ולא דבר תחתיה
ולא נאחזת לעולם
את החלומות שהיו לי זנחתי
לעשות אהבה עם אלוהים
ללא גבולות ללא תנאים
והדרך היחידה הים אני יודעת
היא לאהוב את האדמה
ללא תנאים ללא זמן ומקום
לחוש, לחוות, לראות אותה
לרקוד, לרצות, לנשום אותה
הנחש הוא אוכל את זנבו
הוא מת ונולד
מעתה ועד עולם
הוא מת ונולד
לעד
יש לי פרפר על המצח
גיאומטריות של אור
צורות של גילויים
בתוך הקיום
כמה זמן אוכל להשגיח
שיראה הפרפר
שיראה האור
בין העיניים המביטות פנימה
בתוך העיניים בתוך התוכים
להרוס חיבורים, להמית
ליצור מרווחים של אור
גשרים של הבנה
הטמעה של
לפתוח את הלב
שכל אטום וכל אבן בניין
יהיו אהבה
שכל רגע שבו אביט
תימס השיפוטיות מתוך הויה של
לפתוח את הלב
ובמרחב בו נשב יהדהדו צחוקים מזמנים עתיקים
כפעמונים ברוח של כל כיווני השמיים
ולא תהיה עוד הפרדה
כי לא הייתה מעולם
הפרפר עוד שם
על המצח.
למרות שנרמה שנעלם
ביום שקראתי בשמו
המראה שיקפה לי, הוא עודו
לאן התעופפתי?
למה לא ראיתי?
האם תלותי בחושי?
האם תלותי בגופי?
האם אוכל בלעדיהם?
האם אוכל איתם?
לילות שאני חולמת
שמביא אלוהי אהובי אלי
ימים שגופי היקר חלש
ורגשותיי סוערים ורגעי רייקנות
והפעם המוות הוא ללא הנחיה
ואין אלפי צופים מתבוננים לראות אם אקפוץ
הפעם זה לבד ללא שבט
כך בין כותלי חדרים
כך מבלי לעשות דבר
כך עם הידיעה שזה מתקרב זה ממש קרוב
ואין לי דבר לעשות
ויש בי כעס
וגעגוע
ומתי כבר אהיה מאוהבת בי.
ועכשיו יש לי נחש
במדרון העולה מתוך הקרסול
נחש של אהבה
התמרה לתוך שמיים
נחש של כישוף שהיה וכבה
נחש שהתמודד עם עצמו
והתמיר
לאחדות
נחש שהוא עצירה
של הערגות והכמיהות
ושיבה אינסופית פעם-אחר-פעם-אחר-פעם
אל הלב
ואחרי פעמים רבות רבות
אני יודעת
נשארים
האבנים שמחות
סוף סוף מישהו אוהב כאן
אלפי שנים שהן מחכות
ששוב תהיה פה
חגיגה
והן דמן דמה של אמא אדמה
דופק שנחלש
עכשיו האבנים שמחות
פיות אדמה אלות חומות
שיש להן זרועות שיכולות להכיל את העולם
ובטן חמה
רוקדות ברגליים חזקות
יחפות
על האדמה
וגברים של זהב
ושל חסד
מסתכלים עליהן שומרים
ואוהבים כל כך
החגיגה הגדולה
עכשיו
שמעתם
החגיגה הגדולה פה
האדמה בוערת
האדמה רוטטת
השמיים
מימדים מימדים
רגליים חזקות יחפות
אין הפרדה אין הבדלה
שלום של אנשים בעולם הזה
רוקדים את העולם
עד שלא יוותר
דבר אחד
לא חופשי
שירת הים
מתנגנת באוזני וברוחי
ובעיני שלא ראו אותו זה זמן כה רב
השמיים מעלי אפורים מהירים
והעצים קרים וירוקים ובשלל גוונים
אמא אדמה מתהווה מתוכי
ואני מתחננת
להיות כחץ דרוך
הנשלח
אל
המטרה
קודחת מחום
בתוך שנותיי
התעוררתי
שמי ושמך והשמיים
הכו בבת אחת
לקיומי
ולרגע לא היית במשמרת
לרגע לא זכרתי לפחד
ובמקום הזה
הוסט
הוילון
ופגשתי
את מה ששם כל הזמן
בינך וביני
והוא
אמת
אל אלוהיי הרייקנות
קח נא פחדי ממני
קח אותי אל השממה
קח אותי אל המוות
הנח לי להתמוסס
הנח לי להניח לזהותי
הנח לעייפות שהגיעה לגבולי
להשתחרר לתוכך
אלוהי הרייקנות
תן לי לנשום אותה
להיות הנשימה
תן לי לעזוב
את כל שבקשתי לעזוב
גלגולים כה רבים
תן להיות אחד איתך
אחד בתוך השום דבר
שהוא הכל
והוא הקול
הקורא
ודוחף אותי להמשיך ללכת
גם כשהאשליה מרעידה את כולי
אני יודעת, הקול הוא אומר לי,
שאגיע לשם
שוב אשוב
אל מחוז קיומי האמיתי
היחידי
אל הריק המוחלט
רק שם לנשום
הידיים שלי בוכות
דלת אחת נסגרת.
אני נשארת לבד בתחנה
מחכה
אדון העורבים
מתאחד שוב
עם עצמו
מה את עושה
לאן את הולכת
תתעלי תתעלי
מה את רוצה
מה את מחפשת
תתעלי תתעלי
כל יום יש שחר חדש
אין למה לחכות
כל יום כל חלקי היום
קדושים
מה את עושה
אישה של חזון ועוצמה
למה את מאבדת
אין לאן ללכת
מה את רוצה
מה זה שחסר שאינו עצמך
איך את לא רואה
ילדונת לאט לך הכל בזמן הנכון
בארץ רחוקה ועתיקה
בזמנים שאין להם זמן
עומד אני
שיערי השחור מתנופף ברוח
של ים
ועורבים נגלים נחשפים שבים
מתוך מערבולות השחור
חסד ודין
ואני
נתון
לשניהם
גבולות
למה אני שמה אותם
לאן העשייה הזו
מביאה אותי
לאן אני נמשכת
מה לאט לאט מקבל חיים
בתוך המרחב
שהוא אני
אני עומדת ללדת
ואיני יודעת מה
הגבר שבתוכי
מזכיר לי שאני הפריתי את עצמי
אני האדמה והשמיים והאש כולה
אני מגרה את עצמי ומושכת
משחקת
אני כל המופע
אם אני מאפשרת
ולא חסר לי שום דבר.
עורב בא לבקר אותי הבוקר
וידעתי שזו את
הבקרים אני כותבת שירה בהם
הם בקרים אחרים
העולם הפוך העולם הוא זרע
וכל האפשרויות פתוחות אל היקום
וכל האהבות משתחררות חזרה אל מקומן
והתשוקות שאני נושאת עשרות אלפי שנים
הן חלק מהאחדות
ואם אני לא מפריעה לעצמי
אני יכולה בעדינות לרגע לחוות
את הרטט של השקט
את הרטט של החזרה
כמה פעמים כבר אני הולכת
עם היד על הרחם
כי כואב
כי אגרתי שם כל כך הרבה עצב
כל כך הרבה הזדקקות, ופחדי עזיבה
כי לא נתתי לה מקום לילדה שאני
כי לא נתתי לנחלים לזרום
אני כבר מבקשת
מבקשת מבקשת
אהבה
שאחוש אהבה שאגע אהבה שאפגוש אהבה
שארגיש אהבה שאהיה אהבה
אהבה אהבה אהבה
כל הפחדים בעולם לא יעמדו מולה
מרגישה מוגנת מוזנת בטוחה בתוך האהבה
שקיימת, שיש
במרחק נגיעת אצבע
קריאה קטנה אל המרחב
וכן, אני יכולה להיות כבר עדינה
הם כבר שומעים אותי
אני גם יכולה להיות מי שאני ולא לפחד ולא להתבלבל
שכל אחד יהיה מה שהוא
אמת אחת ומיוחדת
מיוחדת מיוחדת
שאין דומה לה בכל העולם הזה
מה עם לראות
שזה מושלם
מה עם לראות
שכל מה שאני מזמנת קורה
מה עם לברך על זה שאני סוף סוף למדתי לכעוס
כל כך הרבה גלגולים בלעדיו
שלום כעס, נעים מאוד, זו אני
והכעס הוא חנית בוערת אש
להשליך למטרה מכוונת
להבעיר הכל באש
ליצור מציאות ראויה
מועצמת על ידי הכעס שעולה
לומדת לשים גבולות של זהב בוהק
סביב הוויתי
הם
בית
ותוך תוכי החדרים
נמצאת
אני
האוויר הזה שיש לו תנועה
ומים ומעיינות רוויים וצלולים
אדמה טובה שאוהבת ויודעת
ויש מקום להיות ויש אהבה אוהבת אותךְ
ויש השראה
העורבים שוב קוראים
הם מביאים את הקול שלך מרחוק
מעבר לאוקיינוסים וימים
אתה קורא לי
ואני יודעת, או לא יודעת
האדמה מלאה רמיזות
צילם של העורבים שוב חוצה
את דפיי חיי הרייקים
הם קוראים לי לראות
שמה שאני עושה אני משלמת
ומה שאני רוצה אני יוצרת
ומה שאני פוחדת רודפני כצל
ומול זה אין מה לומר
מלבד לקחת אחריות שאלוהים כאן
בכפות ידי בכפות רגלי
בשפתיי המדברות
באדמה שאני דורכת עליה
בבחירות שאני עושה
בכמה שאני מבינה
שכל העוצמה
היא שלי